קמתי בבוקר ההוא
העיניים הוצפו דמעות כהרגלן
אבל היה שונה הוא, אותו הבוקר החיוור

הבטתי במראה הגדולה, המאיימת
שמשום מה כבר לא נראתה כל כך מפחידה
חמימות עדינה החלה עוטפת את גופי לאטה
והמבט בעיניים היה שונה

בחוץ הרוחות היו רגועות
קרן אור שלחה מעליי ברכת בוקר טוב
ואני ידעתי... ידעתי שמשהו השתנה

כשהגעתי לשם ראיתי והבנתי...
ידעתי כי לא הכל עוד יהיה רע
הדברים השתנו או ישתנו?
כן משהו בי השתנה כשראיתי את אותו האור ההוא
זה שזהר מעליי בחוזקה וסנוור את עיניי

אותן הכנפיים הלבנות שעטפו אותה
חיממו וחיבקו אותי באפלה השוררת
הגנו ושמרו מפני השאול שאיים
שרצה לקחת ולחטוף לעצמו כאילו שייכת אני לו
אבל לא! אותן כנפיים שמרו עליי
אימצו אותי אל חיכן ואותו מלאך חייך אליי
או שמא אומר חייכה?

בחיוך כה שקוף שהראה לי פתאום מציאות אחרת
כך היא חייכה אליי
את חבל התמימות קשרה סביב מתני
כך היא אספה אותי
את כנפיה הגדולות והיפות עטפה סביבי בחום
כך היא חיבקה אותי
את כל הרע היא מחקה ואת כל הטוב הראתה לי
כך היא שמרה עליי
את האור החזירה וחיוכה האיר לי את עולמי
כך היא הפיחה בי רוח חיים שדעכה מזמן

נפשי נעלמה אך שבה להיות בין בחיים
והכל בגלל אותו מלאך... מלאכית
שנגלתה אלי כך במקרה
אספה אותי והחזירה בי את נשמתי