|
ארגזים רעועים, ישנים
צריפים מעצים מתפוררים
דשא ירוק
מרחב אנסופי
ועיניים זועקות.
אלפי זוגות נעליים פזורות
מיליוני זכרונות
זוג עיניים נבט מכל נעל
נעל שנשאה אדם.
עיניים זועקות "ראו העוול"
עיניים זועקות "אל תשכחו"
נעליים מלוכלכות ישנות
עיניים לאות עגומות.
אלפי זוגות נעליים אינם מוצאים מנוח
מיליוני מתים, מיליוני נרצחים
מתבוננים אלינו...
ואנו בחוסר אונים
חוסר מעש שאין בצדו ברירה
אנו כבר לא יכולים
כבר לא יכולים
להעניק ישועה. |
|
|
וזה לא אני, זה
את!
יגאל עמיר, נפרד
ממרגלית הר-שפי
ועובר לפרוייקט
הבא:
זאת שאהבה את
התל אביבי! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.