שוב העננים ממתינים בסבלנות רבה מידי בשולי הרקיע לשמש
שתפנה להם את הבמה ותיתן להם לשאת את דברם לארץ, לשנה הזו.
ושוב החצבים פורחים בשולי הכבישים המהירים - פרחיהם השנה קצת
אפורים מפיח וממצב רוח.
שוב חלק מביננו מרוקנים את כיסיהם אל החלל הפתוח, בתקוה
שחטאיהם ילבינו במסע אל הקרקע או לפחות ידבקו גם קצת באחרים.
עוד פעם תחילת ספטמבר - עם כל הטוב והרע והאני שבו.
ואני כבר לא זוכרת מה אני רציתי להיות,
על איזו אוטוסטרדה עליתי -
והנה אני תיכף אהיה בעיר הגדולה,
לבד,
לבחור את עצמי בשביל לחזור הביתה.