[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יול בהט
/
לה בוהם

לפעמים החיים שלי
מרגישים כמו סיטקום אמריקאי
בעונתו העשירית
עם גרעין נאמן של צופים
ואפילו הם מרגישים
שהקונספט כבר מוצה





חיילים במדים, שהולכים בנוחות, לפעמים עושים לי געגוע,
וזה מצחיק כי שירתתי על אזרחי.
יש משהו מאוד מנחם בזה שתמיד אומרים לך מה לעשות.
רחוב דיזנגוף רגוע מדי באחת עשרה בבוקר,
וזה גורם לי להרגיש לא בנוח





כשהמלצרית בנורמן יודעת מה המשקה הרגיל שלך
אתה יודע שהמצב קשה
או אולי בעצם הוא טוב
מרוב אלכוהול, נשים ושאר חומרים ממכרים
כושר השיפוט שלך כבר לא אמין כמו פעם





לנהגי מוניות אני תמיד אומר בוקר טוב בחיוך הכי גדול שיש לי
ותמיד צוחק מכל הבדיחות שלהם
אני גם תמיד מסכים איתם שצריך להרוג את כל הערבים
שההתנתקות הייתה טעות
ושבסופו של דבר הבעיה היא ההומואים של שינקין
בימים טובים במיוחד
זה עוזר לי לזכור
שגם אני סטראוטיפ מהלך







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני רוצה לרדת.

אף אחד לא לימד
אותי איך.



אחת שרוצה לרדת
בתחנה אבל לא
יודעת ללחוץ על
הכפתור של הנהג


תרומה לבמה




בבמה מאז 16/3/07 5:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יול בהט

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה