נטע גימל / אשליה |
מרחק שליבי חוצה בשבריר של זמן,
ברגע שעיני נפתחות אל בוקר נוסף -
של המתנה.
וראשי מורה להסתכל לכל הכוונים
ולחפש עד שנמצא,
אבל עיניי, משום מה, כבולות לצו הלב המורד,
ומבקשות להשיר מבט אל אופק מעורפל וחשוך
שיורה חיצים חזרה אליהן -
הלב שוב נפצע ובוכה את פרפוריו הכואבים.
ודממה -
על פני כדור ארץ אחד שלם.
20/7/01, קוסקו-פרו
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|