|
הודו מאד אישית
נוגעת בי מבפנים
ממששת אותי ונותנת לי לצמוח
לוחשת לי שאני טובה
ושלא חשוב מה - אני אצליח
רומזת לי מהי הצלחה
ומה חשוב באמת
מכניסה בי מנת שלוה
ומשחררת את שרירי גופי
מכוונת אותי שלא אטעה בדרך
הודו קשה ומלוכלכת
צבעונית ומרתקת
חריפה אך ממותקת
מלאת פרצופים
מחייכים אלי מבעד חלון
אומרים "נמסטה" בפה מלא, שזה שלום
ועוד אישה עם סארי
את פניה מכסה בבושה
וילד קטן עם רגל ערומה
ופרה
וצואה
ובאבא שולח יד - מקבץ
ואיש בלי רגליים
ופרחים על צוואר
ו-330 מליון חיות-אלים
שאליהם מליארד איש נושאים עיניים
ומוזיקה מתנגנת ברחובות
הקול כה זר אך מוכר
הודו מרגשת אותי
בצורה שקשה להסביר -
היא כל כך משונה
אך אותי מיטיבה להכיר... |
|
|
שאל אותי
הפסיכולוג: "ומה
אתה חושב כשאתה
רואה את הארובה
של רידינג?"
קפצתי, הפכתי את
השולחן: "לא
רוצה קורס טיס,
יא סוטה, יא
מלטף ילדים
קטנים"
ג'קי נסים,
"מטוראי עד
רב"ט: לעולם
טבח", הוצאת
מערכות בע"מ |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.