שירלי דקל / משיכה |
היא בכל צבעיו נגעה
הוא חש בנשיותה העוטפת
ידע שיכול היה לקום וללכת
אם לא בגדו בו רגליו עם כישופם
של הרגע הקסום ושל זו, שמלטפת.
סירובה לשוב לחוש ולהתמכר
נמס כמו חלב הנר
שנותן אור וחום מעצמו, מגופו
כשעל גבו לא עוצרת האש עד סופו
מעכלת, לוקחת ורוצה אף יותר.
כשניסו הם לנשום את הריח, הטעם
של הרגע הנפלא שלא יחזור עוד אף פעם
סירב אז גופם להסדיר נשימתם
כאילו ירצו לחוש זה את זו
ולו אף במחיר החיים עצמם
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|