רוצה ללטף את פניך היגעים
פניך הרכים
מעמל יומך
מאבק דרכך

וחושבת לעצמי
פעם מזמן
מול הסנה הבוער
אלוהים נגלה
ולחש משה משה

של נעליך מעל רגלייך
כי במקום קדוש הנך עומד
ניצב

משה נבוך מילה לא יצאה מפיו
מה יומר מה יגיב
עמד חלץ נעליו
ולחש בשקט ביראה
הנני מלכי
הנני אדוני

לחישתו הרמה
לחישתו האיתנה
הנחושה
בו ביושב במרום
הצילה עם שלם מאסון

חושבת מהרהרת על אותו משה
שהלך כסומא אחר בוראו
אחר יצרו יוצרו
ורוצה ללכת אחריך למדבר
ללכת אחרת אל ארץ נכר

לשתות מכוסך
ללגום מיינך
לשבוע מפת לחמך
ולהיות שלך יחידתך

אך איני מכירה את ישותך
איני מכירה את ליבך
את נשמתך

אך נמשכת בעבותות קסמך
התרשה לי להכירך
לדעת שאינך איש מסכה
לדעת שהינך בשר ודם
שהינך אדם

והרי איני ילדה
איני בורה או שכלה
לא אצעד אחריך כסומא
כל חיי מחושבת  עד אימה
וגם אם קופצת לפניי אהבה
אין זה אומר שאהיה טפשה גמורה...

ואולי אני טועה?