אולי זה נראה קצת
משונה,
אבל כל פסיעה קדימה משחירה
הווה.
הורגלתי בריח שריפות באות והולכות
בנשימה,
לנשוף את האש הזאת ולשאוף
בחזרה.
בהכרח בשתיקת הלב תתעורר
נחמה,
כמו אי בודד באוקיאנוס עכור
חרטה.
כבר ראיתי אותה נאבקת על שלמות
קיומה,
כבר פרסתי בלב תשלומיה
עד עולם.
מבט גאה במצח נחושה יגלה
שקר,
חלום מעופף עם חבל משתלשל מטה יאחז
בחמצן,
בעשן,
באוויר החם,
תהודת סטירות הזמן.
כלום
שיש בו מגע.
מושפל
ברוח המצב,
ואין סיבה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.