שעת לילה קרירה,
ישובים עצלים, כמה חבר'ה בורים.
לא נותרה עוד ברירה,
כאובים רעבים, עוד כוסית מרימים,
מביטים בתקרה,
מעוכים, מפגרים, ערגונות מטביעים...

פעם סבתא אמרה:
"לא תמצא תחליט בכוס ללא תחתית",
אוי, בלי סוף היא דיברה,
"אתה זקוק לתפנית", וואו, גם כן תגלית,
עמדה שם נוקשה,
ויצקה מלית לעוד איזה תבנית...

פזמון:
דבר לא קורה,
חיי הם כאלה,
קצת חולה, קצת הוזה,
כן, אני מאלה...
פשוט אך חמוד,
ומקרה אבוד...

עכשיו שומר על מרחק,
אנשים מטיפים, מרכלים, מפריחים,
כמה טוב לי לבד,
בעצמי מתבונן, מעשן, מאונן...
בחוץ יורד ברד,
גוש נזלת בצד, מנגב עם היד...

אוף, לא טוב לי פתאום...
ריקנות , עצירות, מעוד לפורענות,
כמו ספינה בלי חרטום,
לא מוצא עידוד, הולך לאיבוד,
סוף-סוף, נפל אסימון,
צריך עצה לפתע, והסבתא כבר מתה...

פזמון:
דבר לא קורה,
חיי הם כאלה,
קצת חולה, קצת הוזה,
כן, אני מאלה...
פשוט אך חמוד,
ומקרה אבוד...