ביום ההוא, יצאה נפשי אליך,
עולמי נכנע לכיבושך,
ביום ההוא, נפלתי כאפר לרגליך,
והשתעבדתי לחצר ממלכתך.
קסום היה זמני בארמון,
כשרת העונג ואהבה,
עטופה בכבוד, משרתים וממון,
לא ידעתי כאב ולא אכזבה.
עד שמאסתי בך, ככל הדברים היפים,
ומחצרך גורשתי אל ההמון,
לחפש לי חיים חדשים.
עומדת מחוץ לסורגי הארמון,
ככלואה בתוך העולם הגדול,
לא מצאתי נסיך בתוך ההמון,
נפשי יצאה אליך, ולא שבה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.