נשא עיניו האדם למרחקים.
הרוח באוזניו לחשה בוא ושב על כנפיי.
אשא אותך אל המקום אשר ארכה.
עזב את ארצו מולדתו ובית אביו.
על ספינה הפליג כשהרוח היא לו למדריך.
עבר ימים ארצות גמע מרחקים.
והרי הוא זה שהמציא את הגלגלים.

הקשיב לרחשי ליבו ונשמתו.
ובסוף מסעו הגיע למחוז חפצו.
הבין טוב שהמקום איננו רכושו.
אלה לשימושו והתמזגותו.
התערבב והתמזג עם בני המקום.
ולשם הגיעה גם בת זוגתו.

גם היא הקשיבה לרחשי ליבה.
שהביאוה אל ארץ הנחלה.
את ביתם הקימו לראווה.
שהרי זאת היא ההבטחה.
ילדיהם ינדדו באותה השיטה.
עד שכל בני האדם יחיו בערבוביה.

עוד יבוא היום שהגבולות יוסרו.
הדתות הלאומים והפחדים ייעלמו.
זהו רצון האל שהבטיח לאברהם.
למען יראו כולם ויגשימו את מצוותם.
מצוות לך לך תקפה לכולם.
כי זהו רצונה של נשמת העולם.