|
כמעט כשחשבתי
שכבר לא נותרו בי מילים
בכדי לכתוב
בשיר
גיליתי כי
זה
לעולם לא יקרה.
כי הכאב שלי גדול
ורק הדף מוכן
להקשיב להכל.
ורק האותיות עוזרות
והמילים מנסות
השגיאות מלמדות
את הדמעות איך לבכות
ואיך לעבור נסיונות
ולסדר הצרות
כי שיר בנוי
מעצב
שמילים בונות
עיניים קוראות
ומנגינה בונה
קצב
שאוזנים שומעות
ללב מכניסות
שיר תמיד הוא רגש
שמח או עצוב
ואם אהבת או פחות
בשבילי
זה לא מה שחשוב
2.11.05 |
|
|
אנחנו בנות.
אהה...
נשים.
ז'תומרת...
כוסיות.
צאן מרעיתו לא
יכולות להתכחש
לאמת. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.