חשופת עצבים,
כל נקבוביות העור שלי פתוחות,
אישוני קולטים,
שומעת ושותה כל תנועה אינפיניטיסימלית שלך.
צלובה על מטת הזמה
ידי ומשטות,
עטרת קוצים לראשי המסחרר מאהבה,
עלי הכותרת של החבצלת הלבנה
שרועים
עלי,
על המטה,
על הרצפה.
ואתה,
שהפקדתי בידיך המלטפות את זהר עורי,
במקום להזהר,
במקום לשמר עלי מכל משמר,
אתה,
שהכח בידך להחיות
או להמית -
באבחת החרב הכית אותי
עד
זוב
דמעה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.