כמעט שנה מאז שעזבתי.
עדיין יש לי את הטלפון שלך. אני לא מתקשרת.
במקום זה אני כותבת לך מכתבי אהבה, שאני לא שולחת.
שירים שאני שרה רק לעצמי.

כמעט שנה חלפה, ואני הולכת למקומות בילוי ישנים שלנו, מקווה
להיתקל בך. לובשת את הג'ינס שהכי אהבת ואת החגורה שהבאת לי
לימולדת.

כמעט שנה עברה, ובכל פעם שאני הולכת ברחוב שאתה גר בו, אני
הולכת לאט. אני שונאת ללכת לאט.

כמעט שנה שאני משכנעת את עצמי שבגלגול הזה כבר לא נהיה ביחד,
הבחירות היו שלי ועזבתי. אתה בטח לא תרצה אותי שוב.

כמעט שעה עברה מאז שגילתי שאולי המצב שונה. כנראה כן תענה אם
אני אתקשר, ואולי אפילו תשמח.

כבר שעה שאני מנסה לברוח מהמבט של אמא שלי, שאומרת שזו הפעם
הראשונה שהיא שמעה אותי באמת מדברת עם רגש.

כבר שעה שאני עושה כל דבר אחר חוץ מלהתקשר אליך. שמה את הטלפון
בכיס הכי אחורי שיש לי. רק לשכוח שהוא שם.

כבר שעה שאני מנסה להיזכר מה היו הדברים שפחות אהבתי בך.
מסתכלת על הבחור שאני יוצאת איתו עכשיו, ומחפשת במה להתאהב.


כבר שעה שאני מזילה דמעה. אני לא יודעת אם עליך או עליי.