לילך בן שושן / הר |
וכלום
וכלום.
ונשיקות
מופרחות
ביני לבין
הסליחה
שהולכת ונעלמת לי.
הרוח והמים והכביש
זורמים
זורמים
בין שביל לשביל
והאנשים ההם
נשחקים.
מגבעת ענקית
וארנב חרוך
ופלא,
פלא.
גורמי שחקים
ואווירון
נוחת
בשדה
עירום.
אם אהיה ריצה.
אם אהיה ריצה.
אכאב
וארפה
אפזר עצמי
בעדינות -
שתצפה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|