עצוב בה, בדממה, שמותר רק לבכות
השקט שחודר מתחת לשמיכות,
החורף הנוגע גורם לא לרצות לחיות,
הדמעה הקרה שנופלת מהגשם גורמת לי ללכת,
הכעס שבלב שרוצה להתפרץ,
מגיעה שוב אכזבה משום שאין לבך איתי.

רוצה לדבר, רוצה לצעוק, אך שום דבר לא יוצא מהגרון
שנה שלמה עברה מאז שדיברנו, מלב אל לב פיטפטנו, ועכשיו...
אין כלום, רק צעקה שרוצה לצאת החוצה.

הפנטזיה כבר קרובה,
בסביבה כל כך קטנה, שוב רואה כאן את דמותך,
רוצה לברוח מהמציאות, ולהפסיק לחשוב עליך
אולי אם תחזור אלי מהדמיון, לא אצטרך יותר לחלום עלינו יחד,
ואז תבוא אלי ונשאר ביחד.