זה לא נהיה יותר קל
כשגל רודף גל ונשבר
על מזח של ציפיות
שהרסיסים הקטנים מתחלפים בדמעות.
זה לא קל להאמין
כשבפנים נהיה קר גם שבחוץ חמים
וזה נמשך שנים...
אז להחזיק חזק כי מגיעה הסופה
והיא סוחפת אותי עד לסוף סופה
של הדרך שמתפתלת ומתארכת
בכל יום שעובר
זה יותר מתבהר
אני ממשיך ללכת, כאן אני לא עוצר
ולא משנה לכמה חלקים את הלב זה שובר
השמש למטה לא תישאר.
פזמון:
אני לא אתבלבל, לא אכשל,
לא איכנע ולא אתרגל
להיכבל באזיקי הברזל
שעוצרים אותי כאן.
לא אסתתר, לא אוותר,
ממשיך ללכת, כאן אני לא עוצר,
יש אור בסוף המנהרה...
למרות שרע עוד לא מאוחר
כשמתנגן השיר שזמנו עבר
אך בשעון החול ממשיך ליפול
ובליבי תהיה תקווה גם אם הגוף כבר לא יכול
להמשיך בדרך,
גם אם כבר רע יש אור בסוף המנהרה.
לא אסתתר, לא אשבר,
ממשיך ללכת, כאן אני לא עוצר,
יש אור בסוף המנהרה...
פזמון...
ופעם חשבתי בזמן שפרחי נבול
שזה לא אור זו רק רכבת שבאה ממול
ולא היה עוד יום ולא הייתה עוד דקה
ואז באה המוזיקה...
..."והכי קל להישאר בניוון הזה שכאן,
ארבעה קירות, טלוויזיה ומזגן,
ותגור בבית רווגוני וססגוני,
תהיה עשיר, בורגני, ממוצע, בנוני,
וזה נורא פשוט לקנות לך מכחול,
לאטום את האוזניים, לצבוע הכל בכחול,
אז לפני שאתה הולך לישון תחשוב על הכל
ותירדם במיטה או שתלך בעקבות הקול"... |