השאלה הדבילית הזו.
השאלה לצבועים.

אני המטיף נגד צביעות אני צבוע בעצמי.
למה אני שואל את השאלה הזו?!
הרי הוא הבן אדם האחרון שמעניין אותי בעולם, וברגעים של הכחשה
אני אפילו מסוגל להגיד שהוא, הוא האדם שגנב את מושא אהבתי.

כמובן אפשר להאשים את הטאקט העלוב שלי אבל כבר הזכרנו את
ההכחשה זו שבאה לעזור ו שמגדילה את הרחמים העצמיים ואת שאר
רגשות הקינאה והכעס.

אבל למה אני שואל את השאלה הזו?!
מה שלומו?
דיברת איתו?
איך היחסים ביניכם?

הרי זה לא מעניין אותי!!! לא שזה לא מעניין זה מחליא אותי ואני
לא רוצה לשמוע על זה!

והשמחה לאיד אני מנסה לעצור אותה אבל היא חזקה ממני וכשאני
שומע שהיחסים מתפרקים לדוגמא החלק הרע שבי מנסה לפרוץ  החוצה
לנסות לנצל את המצב המאבק איתו זה המאבק הקשה מכל.

ברור שאני שמח כל זמן שהיא מאושרת כי מבחינתי מרגע שהיא לא
מאושרת הוא הופך לאויב לאדם רע ולטיפש על זה שהוא שמט מידיו
אוצר שכמוה דבר כה מושלם.

ואני מאמין שזה לא רק אני.
אני מאמין שככה כולנו גברים ונשים כאחד ילדים ומבוגרים ויותר
מזה כולנו צבועים.

אז אל תדברי עליו !!!!!לא!!!!! אני לא אגיד מילה אני אשמח
בשמחתך ואהיה עצוב אם תפגעי.

אל תדברי עליו גם לא כדי להעביר את הזמן סתם ככה. לא!.