בעודי קוראת וחוקרת את קורותיה של רחל המשוררת בשני ספרים גם
יחד, בן זוגי בא אלי כשהוא קם מעיסוקיו שלא קשורים אלי וקורא
לי לישון עימו שנת ליל.
עודני קוראת בספר רחל וממאנת להגיע, והוא הלך לבדו אל השינה.

לאחר זמן מה שוב מגיע בן זוגי, עמד מאחורי בעודי יושבת על הכסא
וקוראת, מושיט הוא את ידו ומלטף את שדי השמאלי, ברכות
ובעדינות. אני מתמכרת למגע שלו ומפסיקה לקרוא אך לא מפנה אליו
את מבטי. עוצמת עיניי בהנאה פסוקה.
נותנת לו לגעת ברכות כמעט דומה לרכות שדי.
מתענגת ומנשקת אותו על שפתיו ממעל בעודו מוריד ראשו אלי .
כשהוא לבוש בתחתוני בוקסר וחולצה רפה, ושב אל המיטה לישון.

לאחר שעה עוד הוא בא אל שדי ושולח את ידיו.
אני פותחת את חולצתי מסתובת אליו  והוא נושק לשדי היפים.
איני יכולה להתאפק אליו יותר.
נותנת לו להפיל אותי אל מול הכורסא הקטנה, אך כאבי הבטן של
המחזור שמזכירים לי אותם בנוכחותם, עוצרים ממני לרצות שימשיך
לגעת בי הלאה משדי.
פני לא יכולות להסתיר את הכאב והוא מבין את רמז הדק ומנשק את
שפתי בשפתייו הרכות, ולוחש כמו לילדה קטנה שלו: "צריך לישון",
מלווה בחיוך קטן (מאלה שאני הכי אוהבת)
הוא מפשיט אותי אל המקלחת ,סוטר בטפיחה קלה על הישבן שלי, ואני
נכנסת למקלחת. בנתיים בן זוגי אוסף את בגדי, מביא לי מגבת
ופורש אל השינה.
אחרי המקלחת כולי מנוגבת וריחנית, מתעטפת בקרם גוף.
בן זוגי כבר עמוק בתוך השינה ואני נכנסת אל תוך השמיכות, נצמדת
אליו ולוחשת לו "לילה טוב אהובי", הוא מתהפך ומפנה את פניו
אלי, פוקח עינייו מסתכל בי קלות ונרדם.