כמה עוד אפשר לחלום על השפתים האלה?
בפנים הלבנות והמחייכות האלה בשבילי.

כמה אפשר?

בקושי מכירה אותו בחיי היומיום
מעודי לא בילתי איתו יום שלם.
מכירה אותו הרבה שנים
ולא יותר משעות ספרות בילנו יחד.
שיחות נפש מועטות
מכתבים שלי ארוכים ארוכים וכנים
שיחות טלפון שלו
והודעות טקסט שלו
החיבוק שלנו -
הרכות וההרגשה שהנה
הגעתי לחוף מיבטחים
אני יכולה לנוח פה בזרועות האלה
עוד הרבה זמן
הוא אף פעם לא יזיק לי -
לא במודע.

לא זוכרת כבר שנישקתי לשפתיים האלה פעם.
לא בשפתיים של אישה
אל שפתיים של גבר
(בכול אופן)

מפעם לפעם עולה זיכרון
רחוק רחוק, מתבייש ואולי מבייש ?

מאז הוא אחר ואני אחרת
ועדיין
הוא ואני פה
מחכים לאות  
לסימן .