ישבתי על הבר ושתיתי את הבושמילס השלישי שלי. מעבר לנר הורוד
שניצב לידי ראיתי אותה. היא הייתה בדיוק מה שבן אדם רוצה לראות
באשתו, אבל מפחד לראות בבת שלו, גבוהה, רזה, שער שטני גולש,
מפוזר על הכתפיים במין תסרוקת שמשדרת, ככה אני נראית כשאני קמה
בבוקר. מסר לא אמין במיוחד, לדעתי, אבל היא העבירה אותו עם
סטייל. בזה לא היה ספק לרגע, לבחורה יש סגנון.
דחפתי את הכוס שלי קדימה. הברמן, שעמד בצללים ליד הברזים של
הבירה, ניגש קדימה ומילא לי אותה שוב. הנהנתי אליו. הבטתי בה
שוב. היא ישבה לבד. לידה ישבו זוג טרי, מהזוגות האלה ששותים
מאותה כוס, וכל הזמן מחזיקים ידיים על הבר, ומסתכלים אחד לשני
בעיניים, לחלוטין עיוורים לסובב אותם. בצד השני שלה לא ישב אף
אחד. סימנתי לברמן שימלא לה את הכוס, במה שהיא שותה. להפתעתי
הוא ניגש ישר למדף של הברבנים, ומזג לה ויסקי שעורה. בחורה עם
סגנון, כבר אמרתי.
היא לא היתה מופתעת בכלל. בחורות ברמה שלה לא משלמות על יותר
מדרינק אחד, אפילו בברים של הומואים. היא גם לא היתה צריכה
שהוא יצביע עליי, היא ידעה מי שלח לה את המשקה שלה. לבחורות
כמוה יש חושים שאין לבני תמותה עלובים כמוני. היא הרימה אליי
את עיניה, והקשיתה גבה אחת. קשת מושלמת, כמובן. לעזאזל.
קמתי, לקחתי את המעיל שלי מהשרפרף שלידי, ועברתי לשולחן פינתי.
אחרי שלוש דקות בדיוק הכיסא שמולי זז, והיא התיישבה. לא אמרתי
כלום. היא שתקה, ושתתה את הויסקי שלה. עכשיו שראיתי אותה יותר
מקרוב שמתי לב לכל הפרטים הקטנים שנעלמים מעיני מתבונן אקראי -
העגילים של קרטייה, הענק התואם, הטבעת על האצבע השניה ביד
שמאל. האישה הסתובבה עם לפחות עשרים אלף בתכשיטים בלבד. החזה
שלה נראה כאילו אלוהים עבד עליו בעצמו, ואז השתמש בו בתור
מודל. סנטר תקיף, אבל נשי, פה רחב, פתוח קצת, שיניים מושלמות,
כמובן. הבחורה הזאת נולדה להיות עשירה. הוצאתי מהכיס שלי את
המעטפה והחלקתי לה אותה. כשהיא הושיטה יד היא רעדה קצת, פעם
ראשונה ואחרונה שהיא הביעה סימן כלשהו של חולשה אנושית. היא
פתחה את המעטפה, והביטה בתצלומים, ומיד הרימה את מבטה אליי.
מצמצתי לאישור. היא נאנחה, פתחה את התיק שלה, והכניסה את
המעטפה פנימה. קמתי. והשלכתי שטר של מאה על השולחן, ועוד עשרים
לכוס טיפים על הבר. אין לי יותר מה לעשות שם עכשיו. השארתי
אותה יושבת שם בדממה, שותה את הויסקי שלה, ובוהה בנר הורוד
היחיד שניצב מולה, אורו המרעיד משליך צללים על פניה.