אני לא מוכן. עוד מעט מסיימים ללמוד, ואתה לא מוכן. או לפחות,
אני לא מוכן. עוד מעט תצטרך למצוא עבודה, להתחיל קריירה. לקום
כל בוקר והגיע למשרד, חמישה ימים בשבוע אותו דבר. שגרה. אני לא
מוכן לזה עדיין. האוניברסיטה היא לא רק מקום שלומדים בו.
האוניברסיטה היא שלב בין החיים בבית של ההורים לחיים האמיתיים.
בזמן שלמדת לא עבדת ברצינות, זאת רק עבודה זמנית. בזמן שלמדת
לא גרת לבד, אפילו אם כן. כביסה עשית אצל אמא, קניות גם. בסופי
שבוע נסעת הביתה. זה העניין - נוסעים הביתה. הדירה שבה העברנו
את שלוש, ארבע השנים האחרונות היא לא הבית. הבית זה איפה
שגדלת. אבל עכשיו זה ייגמר- הדירה הבאה שלך, היא הבית. הבית
שהיה לך עד עכשיו יהפוך להיות הבית של ההורים. פתאום, במעבר
חד, הפכת לאיש מבוגר. מה השתנה? למה פתאום אתה לא ילד יותר?
בסך הכל סיימת מבחנים. מה הופך אותך למבוגר פתאום? אני לא
מרגיש אחרת. אני מרגיש אותו דבר, אבל פתאום אני לא. אני לא
מוכן לזה עדיין. פתאום אין יותר "לפגוש את החבר'ה במסדרון לפני
השיעור", כי אין יותר שיעורים. אין יותר. אני לא מוכן לשינוי
הזה. האוניברסיטה הייתה בועה, ופתאום פוצצו לך אותה, וזהו, אתה
מישהו אחר עכשיו, בלי שבך שום דבר השתנה. אתה מהנדס. אתה רופא.
אתה משהו, מעכשיו מה שאתה, זה מי שאתה, וזה מי שתהיה. תמיד.
אתם מוכנים לזה? כי אני לא. למה אף אחד לא לקח אותי הצידה לפני
חודש והסביר לי מה הולך לקרות? אפילו שהתגייסת לצבא היו שלבים,
היה צו ראשון, צו שני, יום חילות, גדנ"ע. בבית ספר הסבירו לך
מה הולך לקרות. קיבלת חוברות עם מידע. כשהשתחררת היה כנס
משתחררים. ועכשיו? כלום. מי מכין אותך לחיים האמיתיים? למי
אכפת ממה שעובר עליך? מישהו בכלל שאל אותך אם אתה מוכן? כי אני
לא. סיום הלימודים זה לא עוד שינוי קטן בחיים, זה לא עוד
מדרגה. זה הצעד הכי גדול שתיקח בחיים. מעכשיו אתה אדם עצמאי.
אתה אדם מבוגר. וזה לא שביקשת את זה, זה נכפה עליך - זה פשוט
קרה, ואתה לבד. אתה בטח חושב שכבר היית בסרט הזה. כשהלכת לצבא
אמרת - זהו, אני איש עכשיו, כבר לא ילד. אבל כן נשארת ילד, רק
ילד עם רובה. כשהשתחררת הבנת את זה. איזה אידיוט הייתי, חשבת
לך, ברור שעכשיו אני הופך לבוגר, מעכשיו המסגרת שאמצא בה היא
המסגרת שאני אבחר. אבל גם זה לא הפך אותך לבוגר, ושחזרת מחו"ל
ונרשמת לאוניברסיטה הבנת שטעית. עכשיו אני יוצא מהבית, אמרת
לעצמך. עכשיו אני עצמאי. אבל עכשיו אתה מבין שגם זה היה שקר.
ושעכשיו השינוי האמיתי. ואתה לא יכול להסתכל קדימה ולהגיד,
טוב, טעיתי עד עכשיו, כנראה שאני טועה שוב. אבל לא, זהו. בעיני
החברה אתה אדם בוגר עכשיו, אפילו אם אתה לא מרגיש שום שינוי
בעצמך, ואני בטח לא מרגיש שינוי. אתה חוזר הביתה עכשיו,
להורים, עד שתמצא עבודה. עד שתמצא דירה, עד שתתחיל את החיים,
וזה רק זמני. אני לא מוכן עדיין, אני רוצה לחכות עוד קצת.
ואתה? אתה מוכן? כי היום, כשתארוז את התיק שלך בפעם האחרונה
ותעלה על האוטובוס, ותשאיר את האוניברסיטה מאחוריך, החיים שלך
מתחילים. |