"איפה היא!?" היא חיפשה בכול הבית עם צעקות היסטריות, כול כמה
שניות חוזרת על השאלה, מחפשת אותה כאילו זה אוצר, מחפשת בין
המדפים, בארון, אולי במטבח? אולי מתחת לספה השחורה הגדולה.
מחפשת אחריה כאילו זה היה עולמה... בעצם זה היה עולמה.
עוצרת שניה, מכניסה עוד סיגריה לפה, מחפשת את המאפרה, מתיישבת
על כורסת העור שלה ונרגעת, מתחילה לבכות.
היא יושבת, מעשנת ובוכה, היא כל-כך צריכה אותה עכשיו. הולכת
למיטה עם כוס קפה, מדליקה טלוויזיה, מחפשת משהו לראות לראות,
שמה ערוץ מוזיקה עלוב, נשכבת, מחפשת את התנוחה שלה במיטה,
עוצמת עיניים... תוך כמה דקות היא נרדמת, עברו שעתיים שלוש היא
מתעוררת ונכנסת להתקלח, מחפשת את המגבת שלה, מתקלחת במים קרים,
מחפשת את הנקודה שבה המים מושלמים. מסרקת קלות את שיערה, לובשת
מכנס קצר וגופיה לבנה, מחפשת מה לעשות.
מתיישבת שוב פעם על כורסת העור שלה, מניחה את הראש ומחפשת את
השלט, היא רואה סרט מלפני 4 שנים, סרט טוב, אבל הראש שלה, הראש
שלה עדיין מחפש... מחפש אותה, מנסה להיזכר מתי היא נעלמה, איפה
היא הרגישה אותה בפעם האחרונה, מנסה לסרוק את הבית במוחה
אחריה. חושבת לאן היא כבר הייתה יכולה להיעלם. זה לא שהיא ירדה
ממנה, זה לא שהיא הורידה אותה ממנה, פוף, היא פשוט נעלמה...
מישהו לקח לה אותה!
הכינה לה כוס קפה, חיפשה את הסוכר, התיישבה על המחשב עם רגליים
על השולחן,כוס קפה ביד אחת, העיניים סורקות את המחשב, חושבת
אולי היא תמצא תשובה שם, העיניים מחפשות, מחפשות איפה להקליק
על העכבר, איפה הדבר הזה? איפה? "איפה היא?" היא לוחשת שוב
ושוב
"מי לקח אותה?" לא מבינה לאן היא נעלמה, רוצה אותה בחזרה...
בלי לשים לב העין שלה שוב פעם רטובה, הדמעה עולה בגרון, מגיעה
לעין, יורדת על פניה לאט לאט, וכול זה מבלי שהיא שמה לב לדמעה
הזאת, רק דמעה אחת.
היא מסתכלת אל החלון, מחפשת אותה באויר המאובק בחוץ ומחליטה
לצאת החוצה. מחליפה את המכנס לג'ינס, מחפשת את המפתח של הדירה
שלה ויוצאת ויורדת אל המדרגות, המדרגות נראות לה כמו אין
סופיות, היא יורדת ויורדת ויורדת וזה לא נגמר, היא הגיעה לסופן
ומסתובבת בחוץ, בועטת באבן, מחפשת את קופסאת הסיגריות שלה,
ונזכרת שהיא ליד המיטה, בבית.
היא לא רוצה לחזור למדרגות האינסופיות ומחליטה לוותר על
הסיגריה.
היא הולכת, נושמת את האויר החם, ראשה מלא בתמונות של איפה היא
כבר יכולה להיות.
היא נתקעת במישהו, מוכר עיתונים פשוט, מבקשת סליחה, המחשבות
ברחו לה.
עוד לפני שהיא הספיקה לחפש אותן היא רואה של משטרה, נכנסת
פנימה ומודיעה על האבדה... "תמימות נעלמה"