בס"ד
באופק תימרות עשן,
האור מעל פני היקום הלך ונחלש,
קולות החיים מעל פני האדמה הלכו ונדמו,
ההרס והחורבן נראה מכל עבר,
אין ספק,
זוועות קרו פה.
אין ספק,
שקט ושלווה
כבר לא ישררו פה.
לשעבר,
צהלות ילדים מילאו את הרחובות,
געיית ברווזים וקרקור תרנגולים
נשמעו מן החווה אשר בכניסה.
וכיום,
רק שממה,
וקולותיהם של חיות הלילה
אשר נוהמות כצמאות לטרף
חושפות את שיניהם באיבה,
ושנאה מפעפעת בלובן עיניהם
היו ימים בהם הכול כמו נצבע וורוד,
היו ימים בהם השמש חייכה ברוב חיוורונה,
היו ימים בהם שנאה הייתה מקודשת,
והיום אך ורק חורבן!!!
אולם האהבה המקודשת בדם לא תשקוט ולא תנוחם
השיר נכתב מתוך כאב עמוק שבהסתכלות על התמונות המזעזעות על
זוועות אב תשס"ה בהשראת האימרה "לא נשכח לא נסלח" |
