מהרגע שהתחלתי לרשום בבמה חשבתי שמליונים יקראו ויעריכו, או
לפחות ינקדו גבוה.
אבל בין כל כך הרבה אנשים מוכשרים אני מאבדת את עצמי,
את המיקום שלי, את היקום שלי, את המקוריות, את השירים. ומה
נשאר?
אני קוראת יצירות של אנשים אחרים, סיפורים, שירים, משפטים.
בהבנה מלאה כדי שהשם שלי יהיה על איזה ספר (מפורסם ) כזה אני
צריכה לרשום משהו שכולם יאהבו. וכדי לרשום משהו שכולם יאהבו,
עלי לאבד את עצמי, ואז מה ישאר ממני?
אני רק רוצה שישימו לב ומדי פעם יזכירו לי שאני בסדר.