שרה להב / 528. רעות-אביב |
והגבול לי מי יסיג?
החורף מת-לו,
האביב לא מתקמט-לו
וזורה, בזמן-תעתועים,
לחלל צרורות קלועים.
מאורו, החמה והצלילים
את ליבי עוד מטלטלים
ואני, המבשילה לי אט
לתוכי מישירה מבט
ותוהה - בבוא המחר
ברעות-אביב עוד אבחר?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|