הסתכלתי באלבום ובו תמונה שלך
והתחלתי להיזכר בכל מה שהיה
ניסיתי לעכל שאנחנו כבר לא חברים
שיותר לא נלך ביחד מחובקים.
אני לא מעכלת ועדיין לא מאמינה
שאמצא את עצמי - לך מחכה
אני לא מעכלת שזהו הכול נגמר
ושרק להעלות זכרונות נותר.
מה השתיקה שלך בדיוק אמרה,
שגם אתה מסכים שהגיע זמן הפרידה?!
אולי כן, אולי לא, אני כבר לא יודעת
אך מה שבטוח - אני מתגעגעת.
יש בתוכי מן הרגשה מוזרה
האם היא של כאב, געגועים או הקלה....?
אין לי תשובה אך יש לי עוד שאלות
מדוע בגללך זלגו הרבה דמעות.
אני נזכרת בכל הרגעים שחווינו
אני עדיין לא מבינה איפה טעינו
אם רק היה אפשר לשוב לאחור
לתקן את הטעות, לסלוח ואולי לחזור. |
