"נשבע לך שאני אהרוג אותו יום אחד! אני נשבע לך! באימי המנוחה
עליה השלום אני נשבע לך!"
אברם רוזנפלד היה תמיד אדם רוטן ונסער מכל דבר טוב או רע שהיה
קורה סביבו. אולי זה בגלל העובדה שאימו, שהרגיש אליה הכי קרוב
בעולם, נפטרה לפני כ11- שנה והשאירה אותו לבדו בעולם, עם אשתו
רבקה.
"מה קרה לך? אתה יכול להסביר לי מה קרה עכשיו?" שאלה רבקה את
אברם בפנים זועפות.
"אני אחנוק יום אחד את השמוליק הזה! הוא פשוט לא מפסיק! לא
מפסיק!
תראי...תראי! הוא פשוט גונב לנו את הבננות! כל שנה אני מנסה
לשמור עליהן ,לגדל אותן כמו שצריך..אבל השמוליק הזה...פשוט
חייב להרוס הכל..את תראי ריבי! יום אחד...יום אחד..זה פשוט
יגיע לי עד פה..ואני אומר לך ריבי...אני לא אשלוט בעצמי!"
"אתה והבננות! ממש אובססיה! אולי תחשוב קצת על אורי? מה קרה?
הוא לא יותר חשוב לך מהבננות המטומטמות שלך?"
"את חושבת שאני לא חושב עליו מספיק?" אברם העלה את טון דיבורו
פי 2 מהרגיל. "5 תוכניות חסכון פתחתי! מה את רוצה עכשיו? ולא
לקחתי משם שקל! שקל אחד! הכל אני שומר בשבילו ובשביל האוכלת
חינם הזאת שהוא יתחתן איתה!"
"אל תדבר ככה על מיכל! אני מזהירה אותך!" אמרה רבקה בקול
מגונן.
"היא אולי הדבר הכי טוב שקרה לאורי!"
"טוב תשתקי כבר! את עושה לי כאב ראש!"
" לך ,לך תנוח! עדיף!" נרגעה רבקה קמעה.

כל יום שבת זה היה קורה. אברם היה יוצא החוצה, מתאונן על
הבננות ועל התפוזים ועל האגסים ומה לא, ועל שמוליק "גנב הפירות
המנצל"
ועל בנו, אורי וכלתו, מיכל.

אך ביום שבת האחרון, היה משהו שונה באוויר. אברם היה מרוגז מן
הרגיל. ורבקה אשתו, הרגישה בשינוי.

"אולי זה גיל המעבר..את יודעת איך זה..." אמרה מלכה, חברתה של
רבקה בטלפון בקול מרגיע.
"אני לא יודעת" אמרה רבקה, "זה לא נראה לי מה שעובר
עליו..שמוליק..הוא כל כך מעצבן אותו...אני באמת לא יכולה להגיד
שהוא בסדר..הוא באמת גונב את הפירות..אני בטוחה בכך.."
"ריבי!!!!!!! מה עם ארוחת ערב..? אני גווע!"
"מלכה , מלכה..אני חייבת לסיים...להתראות" אמרה רבקה במהירות.
"טוב טוב..אבל תעדכני אותי רבקה! אל תשכחי! את יודעת שאני תמיד
יכולה לעזור!"
"אוקיי" אמרה בקול מתנצל "להתראות!"

למחרת בבוקר, אברם היה עוד יותר כעוס מן הרגיל.
הוא קם מוקדם בבוקר, והחל חופר בגינה....בגינתו של שמוליק...
"אברם!!! מה אתה לעזעזל אתה עושה? תגיד לי, אתה השתגעת?
השתחררו לך כל הברגים בראש?"
"תשתקי ריבי! אני יודע טוב מאוד מה אני עושה...תחזרי לישון!"
אמר בבטחון מהול בכעס.
לפתע צלצל הטלפון, זו הייתה מיכל.
"שלום אימא!" היא נהגה לקרוא לאימו של אורי בשם אימא, מפני
שהייתה יתומה והרגישה קירבה רבה לאימו של אורי.
"שלום מיכלי..מה שלומך? איך מתקדם ההריון? הכל בסדר? את אוכלת
הרבה קורנפלקס..? את יודעת! זה מאוד בריא לך ולתינוק! הרבה
הרבה ברזל וסידן!"
"הכל בסדר אימא" צחקקה מיכל "אני שומרת על עצמי אל תדאגי! מה
שלום אברם?"
"הוא משתגע לאט לאט אבל בטוח...מה שלום אורי? איך בעבודה
אצלו?"

לפתע נשמע רעש נוראי...וצרחה שבאה אחרי... רבקה הפילה את
הטלפון ורצה במהרה החוצה..

היא ראתה את אברם, מוכה הלם, ואת שמוליק, שכוב על האדמה ללא
הכרה, וגולגלתו הייתה מרוצצת, ומפיו ומאפו, נטפה כמות גדולה של
דם כהה מעורבב באדמה.

"אברם!!!!!!! ה' ישמור! אברם!!!! " אמרה רבקה בפאניקה.
"לכי מפה ריבי! אני אסגור את העניין הזה לבד! " אמר בטון רגוע
כל כך..שליו..שאינו מתאים לו כלל.
"אברם???? בוא ...בוא..אליי...הביתה...בוא..הנה.." אמרה רבקה
בקול רועד וחנוק.
"לא! לא רוצה...חוץ מזה..עוד לא סיימתי! אני צריך לחפור
עוד...ועוד..ועוד..ועוד..ועוד...! לכי! לכי כבר אמרתי לך! לכי
מפה!"



רבקה לקתה בהתקף לב.. ואיננה יצאה ממנו. מיכל הפילה את תינוקה
ברגע ששמעה את הבשורה על מות חמותה ועל התעוותות מוחו של חמה.
אורי החליט לאשפז את אביו באברבאנל, ובאחת מפגישותיו אמר אברם
לבנו אורי:
"אתה שומר על הגינה שלי...נכון אוריל'ה? אני לא רוצה ששמוליק
יעיז בכלל להתקרב אליה..!"
"אבא כבר אמרתי לך! שמוליק מת! אתה רצחת אותו! אתה שומע? אתה
רצחת אותו בדם קר! עם העת! "
"הלוואי! הלוואי ויכולתי! הגנב הזה! גונב לי את הבננות! אתה
תראה מה אני אעשה לו בפעם הבאה! אני נשבע בסבתא שלך ז"ל! תראה!
עוד פעם הוא יעיז להתקרב לבננות שלי ולאגסים ולתפוזים....אני
לא יודע מה אני אעשה לו! אני אומר לך אני לא אשלוט
בעצמי!....אני ..אומר...לך.."
התרופות החלו להשפיע עליו...והרדימו אותו.
אורי חזר אל ביתו, אל מיכל....ובמהלך ארוחת הערב אמר:
"מיכי חמודה...משה החזיר לי כבר את המסור החשמלי?"
"לא חמוד...הוא אמר שהוא איבד אותו..הוא לא מוצא אותו....בוא
נלך לחצר חמוד...ונקטוף כמה בננות מהעץ שבחוץ ונעשה סלט
פירות:מבננות, תפוזים ואגסים... בסדר...? בוא..."