אלונה שולמנקו / הרגשתי |
איך יכולת שלא להבחין?
אמא, נותרו לבדם לילותיי,
בין ניחוח מתוק שלסדינים;
ועכשיו זה שוב נקי, בתולי,
ועצור, ועצוב ובודד,
אמא, עכשיו ליבי כה איטי,
ורעב, וחסר וכבד,
תחת העור,
בו יותר לא יגע,
בליבו, בשפתיו, בידיו,
עד קצות אצבעותיו,
עד קצות אצבעותיי,
הרגשתי,
הרגשתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|