שלושה בנים.
יפים, רומנטים, נחמדים, חמודים.
שלושה משפטים.
שלושתם יפיפיים. תלוי אם אתה באמת מקשיב.
בן אחד, משפט אחד.

האחד אמר לי: " אני רק אוהב אותך"
שמא הוא מתכוון לזה שהוא אוהב אותי? כן.
שמא הוא מתכוון לעוד משהו? לא.
הוא רק אוהב אותי.

השני אמר לי: "רק הוא אוהב אותך"
שמא הוא מתכוון שהו אוהב אותי? כן.
שמא הוא התכוון לעוד משהו? כן.
רק הוא אוהב אותי.

השלישי אמר לי: "אני אוהב רק אותך"
שמא הוא התכוון שהוא אוהב אותי? כן.
שמא הוא התכוון לעוד משהו? כן.
הוא אוהב רק אותי.

בכל משפט שכל אחד מהבנים אמר היה מסר שונה.
בכל משפט הוא אמר משהו נוסף לזה שהוא אוהב אותי
שכן, זה כייף לשמוע אבל להקשיב... קצת פחות.
אחד אמר שהוא רק אוהב אותי. אז יופי אתה אוהב אותי. שזה בפני
עצמו ניפלא אבל אתה לא עושה עם זה כלום. וזה עוזר? לא.
השני אמר שרק אוהב אוהב אותה. שזה שהוא אוהב אותי זה נפלא,
אבל למה הוא היה חייב להדגיש שזה רק הוא? למה זה תרם? לכלום.
והשלישי אמר שהוא אוהב רק אותי. מה שאומר שאין לו עוד מישהי
בראש. שהוא אוהב רק אותי.

אני ידעתי לא רק לשמוע אלה גם להקשיב.
הקשבתי ואני יודעת מי אוהב אותי ואיך.

ורק מילה אחת פשוטה משנה כל משפט.
מילה בת שתי אותיות. מילה אחת משנה הרבה.
רק.