"קייטי?"
הראש של מג הציץ מהדלת.
"את בסדר?"
קייטי התיישבה על המיטה וחייכה למראה של מג.
"כן, מג, תיכנסי."
"אז התרגלת כבר?"
"כן. יופי של תזמון יש לך. אני ממש עכשיו החלטתי שאני צריכה
לדבר."
"באמת? איזה צירוף מקרים מוזר זה, כי אני בדיוק החלטתי שאני
צריכה להקשיב."
"את יודעת, היה לי מוזר לדבר איתך - הנה אני מדברת על הפלה ולך
יש שני ילדים, אבל התגברתי על זה ו..."
"קייטי, לפני שתדברי יש משהו שאני חייבת לספר לך, ואולי יגרום
לך לרצות לא לספר לי."
מג נראתה נורא מפוחדת ומודאגת, כאילו היא פחדה ממה שיש לה לספר
לקייטי.
"מה כבר יכול לגרום לי לא לרצות לדבר איתך?"
"אני בהריון."
"מה? מתי גילית את זה."
"הרופאה החזירה לי תשובה היום בבוקר."
"אוי... מג, אני מצטערת."
"על מה, קייטי?"
"לא יודעת, בטח זה גורם לך לאי נוחות."
"האמת, קייטי, לי זה לא מפריע. אני יודעת שאת בנקודה נורא אחרת
בחיים שלך מהנקודה בה אני נמצאת. אני יותר חשבתי עלייך, שלך זה
יפריע לדבר איתי."
"מג, את היחידה שאני מדברת איתה על דברים כאלו, על כל דבר
בעצם. את תמיד היית היחידה כל החיים שלי."
"אז אני אעזור לך להגיע להחלטה שתהיה טובה לך."
"אני חושבת שכבר הגעתי."
"ו..."
"חשבתי לעצמי: אני כרגע בת 23, אני נשואה לגבר שברור שהוא עוד
לא מוכן להיות אבא ועובד שעות טורפות כי הוא עדיין חדש, הרגע
הרמתי עסק מה שפשוט בלע כל כסף שהיה לנו, אין לנו בכלל בית
ואין חסכונות כי עוד לא התחלנו לחסוך ומה שהיה לנו הלך על
לימודים, על הדירה ועל העסק. בקיצור, אנחנו לא מבוססים כלכלית
ואנחנו לא יציבים בכלל להביא תינוק למצב רעוע, יבטיח גם שלא
נגיע למצב יציב, ומתי שיהיה לי ילד אני רוצה שיהיה לו הכול ורק
הטוב ביותר אז אני אעשה הפלה ואמתין עם להביא ילד לעולם."
"את בטוחה בהחלטה הזו, קייטי? כי את מדברת על הגיון ועל מציאות
אבל איפה הרגשות והרצון?"
"אני בטוחה. האמת לאמיתה, הייתה לי איזושהי כמיהה לילד מאז
ההפלה בגיל 16 ומאז שגיליתי שאני בהריון אני רואה את עצמי
ומדמיינת אותי עם תינוק. אני חושבת שזה די אנוכי להביא ילד על
בסיס רצון בלבד, ילד צריך בית, יציבות וזמן. כדי להרשות לעצמי
לצאת מתי שבא לי מהעסק אני צריכה לחזק ולבסס אותו, בשביל בית
אני צריכה כסף והכי חשוב אני צריכה בעל שמוכן לילדים כדי שאבא
יאהב אותו באותה מידה שאימא אוהבת אותו. וקווין לא מוכן
עכשיו."
"קווין אומר שהוא אף פעם לא יהיה מוכן לזה."
"לא. קווין אמר שבעתיד, כשיהיה לנו בית, העסק ישגשג והוא יהיה
שותף, נוכל לחשוב על הנושא."
"אוקי וכמה זמן תהיי מוכנה להמתין?"
"הכול אמור להסתדר כמו שצריך, בהנחה שהכול ילך לפי התוכנית,
תוך 5 או 6 שנים."
"בסדר גמור, גיל 28 זה גיל מצוין להתחיל עם ילדים."
"בהתחלה חשבתי לעשות את זה כאן, דרך מרפאת הנשים שבבית חולים,
ואחרי שהחלטתי אני מעדיפה לעשות את ההפלה אצלנו."
"קייטי, אם שינית את דעתך רק בגלל שאני בהריון אז..."
"לא, דווקא שיניתי את דעתי בגלל קווין, זה גם אובדן שלו, אפילו
אם הוא לא רואה את זה ככה ובין אם הוא ירצה או לא הוא יעבור את
זה איתי."
"זה איזשהו סוג של מבחן?"
"כן. אני חייבת לדעת עכשיו אם יש לי סיכוי למשפחה בעתיד איתו.
אם הוא יבוא איתי, יעזור לי לעשות את הקורבן הזה ולהתמודד עם
האובדן אח"כ, אז יש לנו סיכוי."
"ואם הוא לא יסכים?"
"בואי נגיד שאם הוא לא יסכים יהיה לי עוד הרבה החלטות לקבל."
"מתי תחזרי?"
"מחר, היום אני אוכל עם ההורים ואבלה קצת ומחר אני אסע."
"יש לי רעיון טוב. היום אני אגיד לדין שיהיה עם הילדים ואני
אשאר כאן, נעשה בילוי משפחתי כמו של פעם."
"רעיון מצוין."
באותו הערב קייטי ומג בילו עם ההורים שלהן. המשפחה ישבה ואכלה
ואז ראו סרט ישן בטלוויזיה והעלו זיכרונות מהילדות. למחרת
קייטי אמרה להוריה שהיא השלימה עם קווין, נפרדה מהם ונסעה
בחזרה.