מאירה תמיר / החירות היקרה 2 |
חולף מעל פני
ואני מעיפה מבט
קר, מנוכר,
כתפיו הרחבות שפופות
ושערו לבן
ומדולל,
הידלדל
נטול ערך
טומן ראשו באדמה
כבר לא מרגיש בעננים
לא סגן של אלוהים
ואני כמעט, כמעט
רחמי נכמרים
עליו
וחושבת
על כל אותם השנים
המתישות
מחסרים
לפעמים מתייאשת
חולמת כבר לרקוד
עם המתים
אולי,
אולי רק אוכל לסלוח
או לפחות לשכוח
מעצם המחשבה
כולי רעד וחלחלה
נושמת נשימה עמוקה
ומסננת
ארור אתה
לעולם ארור אתה.
http://stage.co.il/Stories/253472
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|