לפעמים, בלילות, אני חושב עלייך, מתוקה שלי, מלאכית שבאה משום
מקום וגאלה אותי מיסוריי, אבל אז אני נזכר בכל הרוע שבא ממך,
בכל הקללות שיצאו מפיך המתוק וכאב צורב את ליבי.

כל מה שרציתי זה לתת לך את כל האהבה שיש, את כל כספי ונשמתי
הייתי נותן למענך, אבל היום אני יכול בלב שלם לומר, שיום יבוא
ואראה אותך סובלת מכשפה קטנה שלי, יום יבוא ואזכה לחתוך לך את
הפטמות ולשרוף אותן ולבסוף גם להאכיל אותך בהן, יום יבוא ובו
אעקור את ליבך הקר כקרח ואבשל אותו ואגיש להורייך ולבסוף, יום
יבוא ובו אחתוך לך את הבטן הקטנטונת שלך ואתלה אותך מהקרביים
שלך, בשביל... וואלה, לא יודע בשביל מה, סתם בשביל הכיף שיהיה
לי מלראות אותך תלויה ככה, בלי פטמות, עם חור במרכז החזה והכול
דם, ואחר כך הלהבות שישרפו אותך יעלו לי חיוך על הפנים...

באותו היום, שהוא לא רחוק כל כך, אהיה האדם המאושר בעולם, יום
יבוא יקירתי ואהיה אדם שלם, בדיוק שנייה לאחר מותך הטראגי...