דניאל גלוזשטיין / שיר לאהובה |
ואת מאריכה ימים,
וכבר מזמן שאין לך חברים,
במים את דלה,
אינך יוצאת ממעגל הנקמה,
גופך בדם שטוף
ואין לא זהות ולא פרצוף,
לא לרבים את מחייכת
ורבים יותר ממך מתאכזבים,
אך למרות כל זאת
בך כולם חושקים.
צבא גברים על גופך מגונן,
כמה שגזרתך יפה,
אך אם תשמיני
אני לא אתלונן.
אפילו אויבייך הנוראים
שבשנאתך שבויים
בגופך חושקים,
לגעת בעורך,
הם פשוט מאוהבים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|