ניקולאס מיירקס / בוקר אחרון |
האוויר נקי זורם וצח
על במה אני מהרהר
ללא קהל
ללא חבר
מצפה בלהט נטול חרדה
לבואה של החמה האחרונה.
על עמוד בודד אני מביט
על טלטול החבל בקצב אחיד
מתריס לפני על קיומו
על עתידי
על תכליתו
מטיל עלי את צל הלבנה
שחור ולבן הם צבעי התמונה.
ציוץ ציפורים מחיש את צעדיי
נשיקה לאדמה ותפילה לשדי
מבט אחרון על נוף ילדותי
לולאה קרה מחבקת את צוורי
עוד רגע והכל יגמר
רק גופה
על עמוד
על במה
תשאר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|