במדרונות חשוכים איבדתי את דרכי
פילסתי דרך שלילית שכלל לא קיימת
בה חיוך הוא עיוות חיצוני
והעיניים מביטות רק פנימה
מסתגלות לחושך בו פילסתי את עצמי.

השתעבדתי לעצב - אני מודה
לחיבוקו החם וללטיפתו הקודרת
לקבלתו בברכה גוף חסר רצון
למרותו הבלתי מתפשרת.

אך העצב לעולם לא ניצח!
הוא היה תוצר של מחשבה משועממת
המשתוממת על קיומה האבסורדי
עד כדי שכנועי במשנתו האוטומיסטית -
אין לי נשמה.

וכשהסערה חלפה לה
והתגלתה כטעות
הדמעות שבפנים
החוצה פרצו.