דממה תכלת שלווה נתקפת מפעם לפעם
מלחמת חרמה של אדום אדמה באודם אש
צהוב מתכתם לאיטו כעלים בסתיו נערותי בניו יורק, ושוב מצהיב
והלובן, עוד יותר בוהק אל מול כל צבע שצועק
ולפעמים היא מזכירה לי, השקיעה
איך כשהיינו ילדים בחבורת רחוב
ג'ורג' היה תמיד תוסס ולעולם ניסה להניע את סיימון משלוותו
הסתומה
ופול היה גורר אותי אל דעותיו, ולעתים אני אותו
ושון היה חזק בשתיקתו, ומתבלט עוד יותר אל מול תערובת צבעינו.
-- ספטמבר 2005 -- |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.