בים, בחול הרך והצחיח שמתחתי...
כל כך טהור, כל כך נקי,
כל כך כואב לי שם!
כאב בלב! כואב יותר ממה שחשבתי שכאב יכול להכאיב...
כואב בנפש, היא נהרסה!
הוא לא שאל רשות... הוא אפילו לא אהב אותי...
רק פתאום היד נשלחה...היד!
האיבר הכי מקסים נהפך תוך שניה לאיבר כל כך דוחה...
לאיבר כל כך רע וכואב...
אומרים שלכולם יש שליטה על הגוף שלהם ... ולכולם יש שליטה על
החיים...
אבל לא! עד עכשיו שקעתי בתוך בריכת התמימות הזו ... אבל לא
עוד!
אף אחד לא שמע אותי! או שצרחתי אבל כולם היו חרשים... לא רצו
לשמוע...
אבל לו זה לא הפריע...
התנגדתי בכל הכל...
אבל לו זה לא הפריע...
הוא המשיך בשלו כאילו אני כלום... כאילו רק עור בלי נפש
ונשמה...
עכשיו אני באמת רק עור..
בלי נשמה... בעצם יש לי רצון אחד!
רצון למות...
רצון כל כך גדול למות!