אמא אמרה לי לא לצאת מהאוטו.
הטיפות טיפטפו במהירות על החלון.
באוטו היה יבש וחם וריח מסריח שגרם לי בחילה וכאב ראש.
אמא הלכה לשלם לחוג כתיבה יוצרת שלי.
אני בכלל. שונא את החוג.
אני לא עושה שם כלום.
נותנים לי דף ועט ואומרים לי לחשוב על משהו שמח.
אני לא אוהב את המנחה, היא מטומטמת והיא בטח כותבת גרוע אחרת
היא היתה כותבת ספרים ולא מעבירה חוג משעמם לילדים שההורים
שלהם מכריחים אותם ללכת.
ראיתי אותו.
הוא ישב ובעיניים שלו היה מבט מת וריק.
הידיים שלו היו סגולות ומקומטות.
הקרטון שעליו ישב הפך מזמן לחלק מהרצפה.
היתה לידו קופסת קפה ריקה ובתוכה מעט מטבעות של אגורות.
פתחתי את החלון כי הטיפות על השמשה לא נתנו לי לראות אותו
בבירור.
קר, קר מאוד.
האוזניים שלי קפאו במקום והפנים שלי התרטבו לחלוטין.
הוא הסתכל עליי במבט המבקש שאסגור את החלון.
הוא לא רצה רחמים.
אמרתי לו: סליחה אתה רוצה להיכנס לאוטו כדי שלא תרטב?
הוא נתן לי מבט כועס וצעק: ילד ת'סגור את החלון ואל תציק לי.
סגרתי את החלון התיישבתי והתחלתי לבכות.
הוא גם רצה לבכות וכאשר הוא בכה דמעותיו נזלו עם טיפות הגשם.
הרחוב כולו היה ריק.
בתוך בית קפה בצד השני של הרחוב יושבים אנשים קטנים ושותים
קפוצ'ינו ואוכלים באגטים.
נרגעתי והפסקתי לבכות.
למה אמא לא מגיעה?
התחלתי לפחד.
פתחתי עוד הפעם את החלון כדי להסתכל אם אמא מגיעה.
הוא אמר לי סליחה על מקודם, שהוא היה לא נחמד ושאל לשמי.
נוה, קוראים לי נוה.
בן כמה אתה נוה?
בן שבע.
איפה אמא שלך?
הלכה לשלם לחוג שלי.
באיזה חוג אתה?
חוג כתיבה יוצרת.
אהה... נשמע מעניין מאוד ואתה אוהב את החוג?
לא! הוא סתם משעמם.
הוא התחיל לצחוק צחוק חלש של אדם הסובל מכאב אך מתאמץ להיראות
חזק.
שאלתי אותו למה הוא יושב ברחוב בגשם?
הוא לא ענה.
אמא קנתה לי מטריה של רובוטריקים עם ציורים של רובוטריקים
חזקים.
היתה לי מטריה ממקודם אבל אני רציתי מטריה של רובוטריקים. לא
הסכמתי ללכת עם המטריה
הקודמת והייתי חוזר הביתה רטוב לחלוטין עם המטריה סגורה ביד.
בסוף אמא נכנעה וקנתה לי
מטריה של רובוטריקים. יום אחד שכחתי אותה בכיתה ואמא כעסה עלי
מאוד ואמרה שאני מפונק ולא אחראי.

הוא נרדם, כל הגוף שלו היה רועד ומקופל.

הגשם התחזק.
הוא לא זז
הוא לא זז
אולי הוא מת?
למה הוא לא זז?
רציתי לקרוא לאמא אבל היא הלכה.
החלטתי לצאת מהאוטו ולבדוק מקרוב אם הוא נושם.
פתחתי את המטריה ואז יצאתי, צעדתי שתי צעדים והתחלתי לפחד.
אמא אמרה לי לא לצאת מהאוטו.
התקרבתי אליו.
הוא רעד מקור ופניו היו עטופות בידיו המעוותות.
הוא נשם.
חייכתי, הייתי שמח.

הגשם המשיך גם בלילה.
אמא לא מרשה לי לראות טלויזיה.
היא אומרת שלילדים מפונקים ולא אחראים לא מגיע לראות טלויזיה.
לפני שהלכתי לישון נעמדתי והסתכלתי מבעד לחלון.
הוא לא ירעד יותר מקור.
חייכתי ודמיינתי אותו ישן.
אמא אמרה לי שזאת הפעם האחרונה שהיא קונה לי צעצוע של
רובוטריקים.
קיבלתי רובוט שהופך למכונית.