עדי בן זקן / לבדי |
וקולו הידהד בראשי, ועדיין מהדהד.
חייכתי אליו, אך עייני דמעו, ידעתי שהוא לא באמת ניצב כאן
מולי.
ידעתי שזה רק אני ניצבת מולי. רק אני לבדי.
באותה הצורה שבה השאיר אותי כשעזב.
לבדי
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|