חורף. בחוץ גשם וקר.

תמיד מדהים אותי איך בחורף כולם מתעטפים בשכבות. כביכול בשביל
להגן עליהם מהקור שבחוץ, אבל באותו זמן מקפידים לשמור על הקור
שבפנים.

אני אוהבת חורף... בחורף אני מרגישה כאילו סוף סוף זה בסדר
להיות עצוב לפעמים...

הכי כיף בעולם זה ללכת לבד בחוץ שגשם וקר. להתנקות קצת.

ריח של חורף. לא, לא ריח של גשם, ריח של חורף. של עצב, של
בדידות, של קור. ריח של ביחד אבל לחוד, הכי לחוד.

לעקוב אחרי טיפות מים על החלון של האוטו כמו שהייתי עושה בתור
ילדה. המממ... מרגיע, מרגיע...

כוכבים של חורף הכי יפים. לא רואים אותם, עננים וכל זה, אבל הם
עדיין שם.

להתעורר מוקדם מוקדם בבוקר, לראות שחושך בחוץ ולהתסכל מתוך
השמיכה על חושך של בוקר חורפי.

לשבת בבית מחובק עם מישהו שאתה באמת אוהב, להסתכל על הגשם
ולשתוק.

לבכות עם השמים. לבכות באמת, להשתחרר. לבכות על כל הדברים שאף
פעם לא בכית בגללם. בכי מלחץ, בכי מסרטים, ממוזיקה, בכי של
כאב, של לבד. והכי חשוב בכי של טיהור.

לשכב במיטה ולהקשיב לגשם מטפטף על החלון. להדליק מוזיקה ממש
ממש בקול, לשלב בניהם.

צעיפים. המון המון המון צעיפים.

שוקו חם. לשתות לאט לאט, לנשום את האדים, ובסוף לגרד את השוקלד
מהתחתית של הכוס.

לבטא רגשות. לבכות יותר, לצחוק יותק, לצעוק יותר. מותר, חורף.

להקשיב לעולם של חורף. להתבונן בהכל. לראות את כל הדברים שלא
רואים אף פעם. זוג מחובק בגשם, עלה עם טיפות, נחליאלים, שירי
מלחמה, פרצופים אמיתיים. עולם של באמת.