|
הוא קרא לי מרחוק, רחוק מכדי שאדע מהיכן בדיוק.
וקולו הידהד בראשי, ועדיין מהדהד.
חייכתי אליו, אך עייני דמעו, ידעתי שהוא לא באמת ניצב כאן
מולי.
ידעתי שזה רק אני ניצבת מולי. רק אני לבדי.
באותה הצורה שבה השאיר אותי כשעזב.
לבדי |
|
|
בתור בחור שהכיר
את שלמה גרוניך,
וגם עבד איתו
כמה שנים טובות,
אני יכול להגיד
בפה מלא שאין לו
שום סימפטיה
לאומנות
קונספטואלית,
ובטח שלא לתל
אביב.
ויותר מזה, הוא
גם לא יודע מה
זה אומנות
קונספטואלית.
אבל הוא יודע מה
זה תל אביב. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.