התאויות אותן אתם קוראים כעת על הדף לפניכם
סודרו ביד אוהבת.
צרופות בנר תבונה
עיתים מתנפצות לקצף של הבנה על שובר לבכם

ייתכן והן הוקרנו כמאות אלפי מאות
אלקטרונים חסרי מיקום ובינה
למסך הזכוכית האדיש, הנכנע
פורק ות אותי
לרשתית אדישה בה במידה
לתבונה חסרת מיקום לא פחות.
ייתכן ולא,
אינני יודע כבר.
הן נקמתה של ידי המתה.

תאוותי נצורה
אני שורק בחשכה
מוקף אימה ארורה מקיף פחד מצחין
אני חישוק של שלווה.
גם כיוון שאני יודע בביטחה,
מעבר לכל ספק ומבוכה
שאפלה זו, הנצחית
כילתני
אפפתני בתוכה.