אולי זה קצת מוזר אבל...
אבא זה סמכות. אבא זה אומנות.
קשה להיות אבא, זה אולי אחד הדברים הכי קשים שיש.
תמיד צריך לרצות את הילדים, ולהיות בסדר ולזכור לא לעשות את מה
שההורים שלך עשו,
ולפעמים, אתה כל כך משתדל לא לעשות את מה שהם עשו לך, וזה גרוע
יותר.
הקיצוניות הזאת, הקושי הזה להחליט, מה כן ומה לא. פתאום אתה
שולט בחיים של אנשים אחרים.

אולי ככה זה היה כשהייתי תינוקת.

אבא שלי לא סמכות, אבא שלי לא אמן, לאבא שלי לא קשה להיות אבא
שלי, כי הוא אבא של סופי שבוע.
אבל לאבא שלי בטח קשה, להיות אבא של ילדים אחרים.
אבא שלי לא משתדל, כי כשזה פעם בשבוע אפשר להשתדל פחות,
אבא שלי לא שולט בחיים שלי, כי אי אפשר לשלוט בי בשלט רחוק.

גם להיות אבא רחוק זה קשה,
כי אתה רוצה להיות שם ולא לאבד את מה שפעם היה הכי קרוב,
אז אתה אומר לי 'גם פה זה הבית שלך',
ואולי אתה חוזר על זה אלפי פעמים אבל זה עדיין לא נותן לי
תחושה בייתית.
זה שאתה שומר לי חדר, לא הופך את הבית הזה ליותר שלי.
בחדר הזה ישנים, על אותה מיטה בדיוק, על המיטה שלי, זו שאני
ישנה בה, זו ששמורה לי, גם סבתא ואחיות, ולפעמים אפילו כשאני
אצלך ואמורה לישון שם, בחדר שלי,
והאחיות שלי, אחיות של סופי שבוע, משחקות שם הרבה,
ככה שזה לא באמת שלי, זה של כולם, ובמיוחד שלי לסופי שבוע.

אבל לדעתי, אין לך זכות לבקש או לצפות ממני,
כי לי זה קשה יותר,
להיות ילדה של סופי שבוע.