ושוב המוזיקה מתנגנת אך ורק בשבילי
יוצרת בי געגועים למשהו שלא היה
ויש הדים, שהם שומעים יחד איתי
וכשנגמרת המנגינה, הם נגמרים גם כן.
הדם קפא במקום, הגוף אבן
רק הראש פועל וקודח ונובר
ורוקם חוטי געגועים חדשים
ורגשות שרואים רק במציאות
וכמיהה גדולה למשהו אחר
להביט לאופק ולראות עד לים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.