דם מתרוצץ בראשי. לא מניח ולא עוזב.

אני פה בחדר חשוך, מוזיקה באוזניי, עיפרון

בידי, ודף מולי. זאת השיגרה, זה המצב.

דם בראשי, מתי תרד, תפסיק להכאיב.

רוצה למות, המחשבות לא עוזבות,

רק אני והדפים הרייקים, כמו ראשי.



לא יודע מה נהיה מה יהיה ומה אני אהיה

כשאני אגדל, דם נוטף מראשי עם

סכין תקועה בלב, היא שתקעה לי אותה,

תשלם על זה, ההיא שגרמה לי לבכות תשלם.



חתימות מתרוצצות, לא קיימות, רק אני והחלום,

שמתרוצץ, מוזר שחושב על זה, ההרגשה לא

עוזבת, רק אני והמקלדת.