תמיד אני חושבת לעצמי אם יש רמות למוזה ואם כן איך אפשר להתחבר
למוזה ברמה גבוהה יותר. איך אפשר להיות מושפעת מהגורמים החזקים
ביקום בכדי לכתוב יצירות. יש האומרים ששמי הוא מציין את המילה
אשליה. אני באמת חשה שאשליה מניעה את החיים שלי. לפעמים אני
חושבת שאולי הכול יעלם פתאום במחי יד. שאופיע בתוך מסך נקי
וזוהר ומוזיקה שמימית תרחש באוזניי. תמיד ניסו הוריי להורידני
מהדמיונות. אמא תמיד אמרה שמי שיש לו הרבה דמיונות יש פחות
חברים וחברים זה חשוב והכול... אני קצת מסכימה איתה, במיוחד
כשאני מתבוננת בחיים שלי אחורה. באמת יש לי בעיה כזו עם
הסביבה. היום היא כל כך מושרשת בי שלהיפטר ממנה לא אוכל לדעתי.
אבל אולי זה נותן לי יתרון במקום אחר. אולי ריחוק מאנשים יוביל
אותי לקרבה לאותה מוזה מבוקשת. ולבסוף חזרנו אליה. שבתי
להתעניין במשאת נפשי. אלוהים אתה שומע. אתה בטוח מקשיב, לא
יכול להיות אחרת. אתה יכול לחבר אותי עם מוזה כזו, אליה אני
שואפת, לה אני מתפללת בלילות. הדפים חבריי, האותיות ידידותיי
ורק הנשמה הגדולה מחכה לחדור ולחולל ביניהם. לעשות בריאה חדשה,
עשירה ומלאה בבשורה. והכול יהיה בשמך, אני מבטיחה.
שלך, אני.