והייתי רוצה להיות עיניים
להביט, לדבר,
למלא, לרוקן,
לחדור, לעקם, לפגוע, לנחם.

והכל בדמוי אישון עטוי אלפי שומרים:
רכים, שבריריים, דרוכים, אמיצים.
חוסים על תמימות דעתי הכמעט ואינה מורגשת
ועם זאת רוגשת ומרגשת
בעוצמת חושים שגוף שלם אינו יכול ולו לגעת...


ואילו אוזניים לא הייתי רוצה להיות...
כי שומעות הן את רחשי ליבי ואין הן אומרות דבר.

ולב, לא רוצה הייתי להיות...
כי פועם הוא גם כאשר אין רוצים בכך.

ורגליים... הנושאות אותי לאן שארצה
בין אם ארצה בכך ואם לא... יישאוני ואילו
לא יהיה בידם לעשות דבר.

ורק עיניים שידברו ויגידו, גם אם כל השאר לא יצליחו,
גם אם לא אתכוון יעשו זאת בשבילי.
מאמצים נידלים מכוונים ולא מכוונים,
מפוזרים, המבטים
תשוקות, רגשות
וכל אלו
ואתה אינך...

לשמוע, להבין, לראות...
לשחק את המשחק בתפקיד הכוחות:
ידיים, רגליים וראש.

סימפוניית איברים חרישית
והגוף אילם...
דיבוב מלא, מעודף האמצעים.


     
 ורק העיניים הכריעו הכל.

מנצחות על תזמורת המבטים
בדממת קול.