ירושלים בחורף זה לא משחק
רוח כמו מים חודרת עמוק
משב חם ואז חשיכה מצמררת
יקיצה מתוך שינה תפלה
עיני אינן עיניים אלא כדורים אדומים
פועמות בארובותיהן כמו יצורים חיים
חיוכי מתעוות ופי נפער
רציתי לצעוק משהו
ניסיתי לפרום אבל זה נשאר
כמו ידיים מתחו את פניי להבעה של כאב
ועיניי התרוצצו עוד במחילותיהן.

רגליי זזו, כמכונות, לא אנה ולא אנה
ניסיתי לאחוז במשהו אך הכל נסחף בדמעות
שקפאו מפאת הרוח, או העצב או הבדידות
עצרתי במרכז וההמון שטף אותי כמו גשם.
הם לא מכירים אותי, חשבתי לעצמי,
לא הכירו וגם לא יכירו ולא יעזור שום דבר
אני זרה גמורה, אפילו לעצמי.

אני בטוחה, אבל המים ממשיכים לפגוע
כמו קליעי אקדח הנורים משמיים
צורבים וקפואים על קרקפת עייפה
אני בטוחה, אבל פרוצה לרוח
והחום שוטף כמו להבה
והגוף משווע לרוח הקפואה.